RESOURCES

城市规划最新资讯

יש לנו עוד בני/ות משפחה שאתה יודע עליהם/ן שהם/ן גייז?


כן.

(איך אני יודע? התשובה בשאלה הבאה).

מאז שנות ה-40 של המאה הקודמת, כל המחקרים מוכיחים, ללא יוצא מן הכלל וללא ספק, שבכל מדגם אוכלוסייה שנדגם, נמצאים בין 4%-14% המשתייכים לקהילת הלהטב"ק (לא רק הומואים אלא גם לסביות, דו מיניים וכד'). אגב, גם בקרב כפרים וערים פרו-להט"בים, בהן יש נוכחות פומבית יותר של גייז או משפחות גאות - אין יותר גייז במדגם האוכלוסיה, גם לא בקרב המשפחות הגאות עצמם: רוב צאצאיהם – סטרייטים. במילים אחרות, נטייה מינית איננה תכונה נרכשת ואינה מדבקת. אי אפשר להפוך להיות גיי.

בקיצור, מה חשבתם, שמשפחת אשר יוצאת דופן?

הוסיפו את המחקרים המדעיים שמוצאים מתאמים גנטיים מסוימים בקרב חברי הקהילה שהם בני משפחה, ותגלו שלא רק האף עובר אצלנו בתורשה.

להגיד "שאצלנו במשפחה אין 'כאלה' ", כאילו יש בזה משהו רע (אפרופו אמנות הטאטוא המשפחתי), קודם כל, לא נכון: הנה, אני. ותאמינו לי - אני ממש לא היחיד.




מי עוד אצלנו גיי? איך אתה יודע? אתה בטוח?


בשום שלב ובשום אופן לא אוציא מהארון ואחשוף את זהותו/ה המינית של מישהו/י מבני/ות המשפחה.

לא ברמז, לא בקריצה ולא בכלל, כל עוד לא קיבלתי בקשה מפורשת וברורה מאותו/ה בן/ת משפחה.

גם שאלות נוסח: "אז תגידי לי, זה נכון שאיקס לסבית?" או "ההוא שנשוי - גיי, לא?" יענו פשוט בהתעלמות. אז פשוט תפסיקו לנסות. אני הומו. והאאוטינג שאתם/ן עושים למישהו/י לא מקובל ולא עושה כבוד לאף אחד/ת. בטח שלא לכם/ן.

איך אני יודע?

קודם כל, חלקם סיפרו לי בעצמם (בין אם היו בטוחים ובין אם התלבטו וחיפשו אוזן קשבת) – אגב אי אפשר להפוך להיות גיי. או שנולדת ככה או שלא. אין פה ממד של שכנוע או "הסתה". בנוסף, לגייז יש רדאר גייז (המכונה "גיי-דאר") מפותח מאוד, ואצלי במיוחד. שלישית, מדובר בקהילה קטנה. לאורך השנים צברתי לא מעט חברים בקהילה, וכן – שאלו אותי: "תגיד לי, אתה קרוב משפחה של...?". מה לעשות, שם המשפחה והדמיון הויזואלי המשפחתי שלנו מדבר בעד עצמו.

כן, אני בטוח שהם גייז. מה הם עושים עם זה? זו כבר החלטה שלהם, ואין לה שום קשר אלי או אליכם. אני משאיר לשיקול דעתם הבלעדי מה לעשות עם בחירת ליבם. זו זכותם המלאה להוציא אותה החוצה או להשאיר אותה בפנים, ואני (וגם אתם) לא אפעל לכאן או לכאן.




אתה חושב שאבא שלך ידע?


אני יודע שהוא ידע.

קודם כל, כי הורים תמיד יודעים (או לפחות מרגישים שמשהו שונה. לא תמיד הם מנהלים על זה דיאלוג, אפילו עם עצמם). לאורך הדרך שמעתי המון סיפורי יציאה מהארון. אלפים. אני יכול לספור על כף יד אחת (וישארו אצבעות פנויות) סיפורים בהם אחד ההורים היה בשוק ממשי ולא היה לו שום מושג/חשד שבנו/תו גיי. תסתכלו על תמונות/סרטוני ילדות שלי. זה כל כך נוכח. זה כל כך שם.




זה קשור לזה שאבא שלך נפטר? או אולי בגלל אמא שלך?


לא. ממש לא.

לא הפכתי להיות הומו בגלל שהתייתמתי מאב או כי נשארתי רק עם אמא.

לא נעשים להטב"קים כי הורה אחד היה "גברי"/"נשי"/"דומיננטי"/"רסציבי" מידי.

לא כי אני בן בכור או... אין לי מושג.

אחת ולתמיד: נטייה מינית היא תכונה מולדת. לא בוחרים בה.

היא לא מושפעת על ידי גורמים סביבתיים, חיצוניים כלשהם.

נולדים עם זה. פשוט. כמו שאתם/ן נולדתם/ן אתם/ן.




סיפרת למשפחה הגרעינית שלך?


ערכתי שיחה נפרדת לאמתי ושיחה נפרדת לאילון (אגב, באותו היום).

הם לא הופתעו. הם ידעו (בכל זאת, אנחנו מכירים אחד את השני מגיל אפס). התגובות שלהם היו טובות ורוב השיחה עסקה בכלל בנושאים אחרים ושגרתיים הרבה יותר.

גם להם וגם לכל אחד אחר שסיפרתי, איפשרתי להעביר את האינפורמציה הלאה למי שהם חפצים, ללא הגבלה. יש כאלה שאכן סיפרו לאחרים, ויש כאלה שלא.




מי מהמשפחה המורחבת שלנו יודע/ת?


עכשיו – כולם 😂

אבל גם לפני כן, לא מעט. אם התארחתי אצלכם בשנים האחרונות, סביר להניח שניהלנו על כך שיחה אישית משותפת.

רק השיחות עם בני משפחת אשר ארכו יותר מעשור. לא כי לא הייתי מוכן, להפך. אלא כי אתם הרבה. אני אחד. כולנו עסוקים ולא גרים קרוב. ולמצוא זמן משותף, וטיימינג נכון, וכל שיחה אורכת משהו כמו שעה וחצי. פרוצדורה. לכולכם הרשיתי לספר למי שאתם רוצים, ללא הגבלה. אז והיום. יש כאלה שאכן סיפרו לאחרים. במובן מסוים, אני חושב שזה עזר גם להם.




אתה חושב שזה קשור למצב המשפחתי הנוכחי שלך?


לא.

"הייתי" הומו עוד הרבה לפני שהתייתמתי.

למעשה, עוד לפני שהגעתי לבית הספר היסודי.

לא בוחרים להיות גיי. לא הופכים להיות גיי בעקבות איזשהו אירוע (משמח או עצוב), פשוט נולדים עם זה, כמו שאתם/ן נולדתם/ן מי שאתם/ן. (עוד מידע אפשר למצוא בשאלה האם בחרתי להיות הומו או לא).




אלו תגובות *חיוביות* קיבלת מבני המשפחה שסיפרת להם?


"הפתעה": רוב בני המשפחה לא נפלו מהכיסא כשסיפרתי להם. היתה ידיעה. היתה הכחשה.

כל השאלות שמופיעות כאן הגיעו מתוך תגובות של בני המשפחה.

הרוב המוחלט בהחלט הגיב בשמחה רבה, יחד עם "ידעתי, ו"חיכיתי שתצא" המתבקשים. המונים הבהירו לי שהם אוהבים אותי בלי גבול ושלמעשה שום דבר לא ישתנה, חלקכם גם ביקשתם להכיר ולארח אותי ואת בני זוגי (דאז, ואכן כך היה), ניסיתם לשדך לי, הצקתם לי על חתונה וילדים.

היו כאלה שהגיבו באדישות, היו כאלה ששאלו שאלות לעניין, וכאלה שנכנסו לפרטים אינטימיים... אני מבין את הסקרנות: אצל רובכם אני ההומו הראשון שאתם מכירים באמת, באופן אישי. בן משפחה. לא קולגה. לא דמות טלוויזיונית. אביתר. פייס טו פייס. אז כן, אפשר לשאול הכל. בלי פילטרים. מתוך האינטימיות הזו, אני כאן כדי לנהל את הדיאלוג הזה ולהתמודד עם כל שאלה.




אלו תגובות *שליליות* קיבלת מבני המשפחה שסיפרת להם?


היו גם תגובות פחות טובות. לאו דווקא ממניעים דתיים. חלקן נובעות מתוך בורות, חוסר ידיעה או סטיגמה. רובם לקחו את המילים שלהם בחזרה כמה שעות לאחר מכן ולכן, מבחינתי, התגובות האלה כלל לא נאמרו מלכתחילה. מודה ועוזב.

היו גם כאלה שביקשו לא לספר כי "הילדים קטנים" או ש"זה עלול לבלבל אותם" או "כי זה לא נורמלי". במילים אחרות – "תחזור בבקשה לארון, זה לא נעים לי בעין". לכל אלה הסברתי שאני לא יכול להפוך את הילדים שלהם לגייז, אם הם לא נולדו כאלה.

בנוסף, הבהרתי שזה פשוט לא הולך לקרות, ואם הם לא יספרו לילדים שלהם, המציאות עצמה תפגוש את ילדיהם באירוע המשפחתי הבא. זה לא שאני הולך ללבוש חוטיני, קונפטי ונצנצים (על הסטיגמה הכל כך שגויה הזו על הקהילה הגאה – בשאלה נפרדת), אבל מצד שני, בדיוק כמו אצל בני המשפחה הסטרייטים, אני לא מתכוון להסתיר/להחביא את מי שאני או את בן זוגי וילדיי, לכשיהיו (בעז"ה). לא הייתם מבקשים את זה מהם. אין סיבה שתבקשו את זה ממני.

איך לתווך את המציאות לילדים? בשאלה נפרדת.




אתה לא תספר עלי לאף אחד נכון?


ברור ברור ברור! כפי שהיה עד היום.

כל שאלה עלי או התייעצות לגביכם תמיד אפשרית ואני לא אספר ואשתף שום דבר, אף פעם, אם תבקשו.

זה ישאר בינינו.

וגם אם אנחנו מדברים, אין צורך לדאוג: אי אפשר להפוך אתכם/ן להיות מישהו/י שאתם/ן לא. אי אפשר לשכנע.

אפשר לדבר באופן פומבי ואנונימי גם כאן





© 2020 by Oasis Town Planning Pty Ltd